מקור תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״ד
7 רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָא מַתְנִיתִין מְסַיְיעָה לְרַב אַבָּא בַּר הוּנָא וְרִבִּי יוֹחָנָן בָּרִיא שֶׁכָּתַב דִּיָיתֵיקֵי וּשְׁכִיב מְרָע שֶׁכָּתַב מַתָּנָה חוֹזֵר בּוֹ. בָּרִיא שֶׁכָּתַב דִּיָיתֵיקֵי חוֹזֵר בּוֹ וְלֹא עוֹד הוּא בָּרִיא וְדִכְוָותָהּ שְׁכִיב מְרָע שֶׁכָּתַב מַתָּנָה חוֹזֵר בּוֹ וְלֹא עוֹדֵהוּ שְׁכִיב מְרָע.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״ד
7 כתב יד א וש"מ שכתב מתנה. פי' היינו שכתב בלשון מתנת בריא אבל באמת היא מתנת ש"מ דאיירי שלא כתב בו קנין ולפיכך מוכיח דיכול לחזור בו:
8 ולא עוד הוא ש"מ. פי' ואפ"ה חוזר בו דכשהבריא ודאי יכול לחזור בו ממתנת ש"מ אלא דקמ"ל דאפי' לא הבריא יכול לחזור בו ממתנת ש"מ:
9 כתב יד ב וש"מ שכתב מתנה. שכתב בלשון מתנת בריא ובאמת היא מתנת ש"מ דמיירי שלא כתב בו קנין ולפיכך מוכיח דיכול לחזור בו:
10 ולא עוד הוא ש"מ. אפ"ה חוזר בו דכשהבריא ודאי יכול לחזור בו ממתנת ש"מ וקמ"ל דאפי' לא הבריא יכול לחזור ממתנת ש"מ: